מה שקורה בקרית-מלאכי –הוא סימפטום לא רק לחברה הישראלית אלא אלמנט אוניברסלי שעובר כחוט השני בין נבחרי ומינויי ציבור.
מעמד שנותן כח, עמדה, שליטה, יכולת להשפיע על גורלות של אחרים, משפיעה על האיזון המנטלי, מוסרי של נבחרי ציבור, עד כדי מעשים שמפילים אותם מאיגרא רמא.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
"יש רק שני דברים שהם אינסופיים, היקום והכסילות האנושית. אינני משוכנע לגבי הראשון".(אלברט אינשטיין)
"ערוות בני אדם בין רגליהם וערוות הכסיל בין לחייו" (ר' משה אבן עזרא").
התרנגולים של קרית-מלאכי–מצאו את עצמם עם כוח להחליט, לשדרג, לחלק הטבות ופתאום נפלה ברשתם תרנגולת במצוקה והם מיהרו "לקפוץ עליה", לנצלה, לנשלה ולחלק אותה ביניהם.
האווירה בקרית-מלאכי–מלאה לא רק בניחוחות של מלאכים אלא בהורמונים יצריים, הדוחפים אנשים בעלי מעמד, ביניהם קצינים בכירים במילואים, לשפל של התנהגות ציבורית, כאשר הם נכנעים ליצריהם ומנצלים לרעה את משרותיהם.
זה לא חדש, שכוח משחית, זה לא חדש שמעמד, אגו נפוח, מוביל להתנהלות שאינה עומדת בסטנדרטים ערכיים ומוסריים של אנשי צמרת ושועי שלטון.
הצביעות של הבוחרים
חלק גדול מציבור הבוחרים את המנהיגים, איננו מצטיין במוסריות דווקא, אבל כולם כאחד רוצים ושואפים שנבחריהם בכל המשרות החל בנשיא, ראש ממשלה, שרים, מערכות הביטחון וח"כים- יהיו ויחיו בסטנדרטים מקובלים של חברה מודרנית מאוזנת והגונה.
קחו את ארה"ב כמשל
תנסו להיזכר, כמה מועמדים לנשיאות ולסנט, נפלו ונשרו עקב פרשיות מין למיניהן. חלקם לא גילו, חלקם שיקרו וכשהתקשורת החלה לנבור, לבדוק, התגלו פרשיות מעניינות ומביכות,שהכריחו את המועמדים לרדת מהבמה, ורק הנשיא קלינטון ניצל בנס.
גם נשיאים מכהנים וגם סנטורים–לא נקיים מהפרשיות האלה. גם אנגליה, הנראית פוריטאנית לכאורה, מלאה בפרשיות מין מביכות למדי, כמו פרשת פרופיומו, שר ההגנה ונערות הנחמדות מנדי רייס דיוויס (שעלתה לארץ ופתחה את מנדיס-בר) וקריסטין קילר (כשמה –כן היתה).
ובכן, מה היה אצלנו
החל ממשה דיין, מאיציק מרדכי, ניצב בר-לב, השר חיים רמון, הנשיא קצב וכוכבי קרית-מלאכי –וכו'. החוט המקשר–שררה, ניצול מרות, ניצול מעמד, הסתמכות על קשרים בחלונות הגבוהים והנמוכים ואיבוד כבוד עצמי.
כשאדם חושב עם הראש הלא נכון–התוצאות לרוב הרסניות, לו עצמו, למשפחתו ואם הוא איש מפלגה –גם למפלגתו ותדמיתה.
כמו ששחיתות שלטונית היא פסולה, כך גם תקיפה מינית, קשרים חוץ משפחתיים, ניצול מרות ותפקיד לסיפוק מיני, הם עוולות פליליות אך בעיקר שחיתות מוסרית חברתית.
וכפי שאמרתי לעיל–אנחנו רוצים את נבחרינו ללא אותם פגמים, שאנו מוצאים לפעמים בעצמנו.
זה לא תמיד מצליח–זה לא תמיד מעשי, אך זה תמיד נשאר בגדר שאיפה לגיטימית.
הטרדה מינית
גם הנושא הזה מתקשר, לצערי, לאותו חוט של ניצול מרות, מעמד וכוח, כדי להטריד, להשפיל, לפגוע בנשים, בעיקר, חלשות אופי, נזקקות, זקוקות נואשות למשרה למשכורת לקיום יומיומי.
לידן, יש נשים צעירות–שיודעות לנצל את חולשת הבוסים, לקידום במעמד, במשכורת בתנאים וכשזה נכשל, להתלונן על הטרדה, אונס, או תקיפה מינית. זה קורה וכבר קרה במספר משפטים מתוקשרים לאחרונה –ראה פרשת הנשיא קצב.
לסיכום:מדובר בתופעה חולנית, פוגענית שיש להילחם בה בכל האמצעים, הן בענישה כבדה, בהטלת קלון חברתי מוסרי ומשפטי ולמנוע מאנשים אלה, למלא תפקידים ציבוריים.
"לתרנגול נודעת השפעה גדולה על ערימת הזבל שלו" (פובליליוס סירוס)
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
